החלטה בתיק ה"פ 42259-09-12

לפניי בקשה לסעד זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל.

1.         המבקשת הגישה תובענה לסעד הצהרתי ולצו עשה, שעיקרה בהצהרה כי החייב היחיד בתיקי ההוצל"פ שפתחו המשיבים הוא "עזבון המנוח ארנון אבני ז"ל" (להלן: העזבון), ולא המבקשת, שהיא אלמנתו של ארנון אבני ז"ל (להלן: המנוח). כן נסבה התובענה על זכויותיה של המבקשת מדמי שכירות בחנות שמחצית מן הזכויות בה הן שלה, ומחצית של העזבון.

2.         בגדרי התובענה עתרה המבקשת לצו זמני, שיאסור על המשך נקיטת הליכי ההוצאה לפועל נגדה. לטענתה, בתמצית, המנוח הוא שחב אישית כספים למשיבים, ובגין חוב זה התנהלו בין הצדדים הליכים משפטיים. לאחר פטירתו של המנוח מצאה עצמה המבקשת (כיורשתו של המנוח) צד להליכים אלה, שאף הסתיימו בפסקי דין לטובת המשיבים, אולם לשיטתה אין חובה עולה על חלקה בעזבון, שאינו רב לטענתה. המבקשת מלינה על כך שהמשיבים ממשיכים בנקיטת הליכי הוצאה לפועל נגדה אישית.

3.         המשיבים הגישו תגובות הנפרדות. הם גורסים, בתמצית, כי המבקשת יוצאת נגד פסקי דין חלוטים הקובעים את חובה כלפיהם, ושאותם לא קיימה. עוד לטענתם היא מחזיקה כספים רבים וזכויות שהגיעו אליה מידי העזבון, לרבות הכספים הנובעים מן החנות הנזכרת, ואף על פי כן אין היא משלמת מתוך נכסי העזבון דבר על חשבון פסקי הדין, כפי חובתה.

4.         יצוין כי המבקשת מסרה תשובתה לתגובות המשיבים 1 ו-2, אך לא לתגובת המשיב 3, ולא ראיתי מקום להמתין עוד לתשובתה. כן יצוין כי הצדדים לא התנגדו לכך שאכריע על יסוד הכתובים, וכך אעשה עתה.

5.         דין הבקשה להידחות. אנמק טעמיי בקיצור נמרץ.

6.         תדיר נעתר בית המשפט לבקשות לסעד זמני לעיכוב הליכי הוצאה לפועל, עד לסיום בירור השאלה האם למבקש אכן קיים חוב למשיב, או שהנכסים שמהם מנסה המשיב-הזוכה להפרע בהליכי ההוצאה לפועל הם אכן של החייב הנכון, או של המבקש. לא זה המצב כאן. הן מבחינת סיכויי התובענה, הן מבחינת מאזן הנוחות, אין הבקשה מציגה עילה מבוססת לצו זמני כמבוקש.

7.         מבחינת סיכויי התובענה: קלושים הסיכויים לכאורה של המבקשת להשיג סעד הצהרתי שלפיו החייב היחיד בתיק ההוצל"פ שפתחו המשיבים הוא העזבון, ולא היא אישית. טעם ראשון לכך הוא שעיזבון אינו אישיות משפטית, ואין הוא יכול להיות בעל דין בהליך משפטי כלשהו (ראו: רע"א  6590/10 עזבון המנוח פואד אשתייה נ' מדינת ישראל בפיסקאות 6-5 (לא פורסם, 28.5.12)). העזבון אינו אלא סך נכסיו של המנוח, ואלו עוברים בירושה ליורשיו לפי דין או צוואה, במקרה דנן - המבקשת. מובן מאליו שיורש אינו אמור לשלם מכיסו יותר מאשר ירש, בגין חובו של המוריש. ועדיין, לא העזבון הוא הצד הנכון להליכים המשפטיים, כי אם היורש.

מכשלה שנייה לכך הוא שפסקי הדין החלוטים שעליהם עומדים המשיבים הם נגד המבקשת, אישית. לכן ברור כשמש שהיא החבה כספים למשיבים.

שאלה אחרת ונפרדת היא האם המבקשת אמורה לשלם כספים מעבר לאלו שירשה מן העזבון, והתשובה לכך, דומה שאף לשיטת המשיבים, היא בשלילה. על כן שאלת ההמשך הרלבנטית היא האם המבקשת שילמה מתוך הכספים שבהם זכתה (לרבות בדמות מחצית הנכס המניב) את החובות למשיבים, שאלה שהמשיבים עונים עליה בלאו מוחלט, והמבקשת אינה נדרשת אליה למעשה. ספק כלל אם בית המשפט, ולא רשויות ההוצאה לפועל, הוא שאמור להידרש לשאלה זו.

בכל מקרה, סיכוייה של המבקשת לשכנע כי אין לנקוט נגדה הליכי הוצאה לפועל כלשהם אינם נחזים מבטיחים.

8.         מאזן הנוחות אף הוא אינו נוטה לטובת המבקשת. סעד זמני נדרש ככלל כאשר המבקש-התובע זקוק בבהילות להתערבותו של בית המשפט, פן יארע לו נזק בלתי הפיך בלא הצו. כאן לא הדגימה המבקשת לא בהילות ולא נזק בלתי הפיך: הליכי ההוצל"פ שננקטו נגדה מתנהלים מזה שנים ארוכות, לרבות צו תשלומים שניתן נגדה בשנת 2007. העובדה שהמבקשת החליטה בחודש אוגוסט 2012 לנסות ולהביא לביטול צו התשלומים, ואגב כך הגישה את תובענתה הנוכחית, אינה מלמדת על דחיפות יתרה בצו זמני לעיכוב הליכי ההוצאה לפועל. בנוסף לא פורטה בבקשה כל טענה סדורה לנזק בלתי הפיך, אם לא יינתן הצו הזמני המבוקש. על אלה יש להוסיף כי התיק העיקרי צפוי להתחיל ולהתברר בתוך זמן קצר ביותר, ואף נתון זה מעים מן הצורך במתן הסעד הזמני.

9.         נוכח כל האמור לעיל - הבקשה נדחית. המבקשת תשא בהוצאות כל אחד מן המשיבים בסכום של 1,500 ש"ח, וסה"כ: 4,500 ש"ח.

ניתנה היום, י"ז חשון תשע"ג, 02 נובמבר 2012, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: